מדענים המירו חומצות שנמצאו בעלים תה וכוסמת לכימיקלים עמידים באש
מעכבי בעירה הולכים ונעשים ירוקים.
באמצעות תרכובות מצמחים, חוקרים רוקחים דור חדש של מעכבי בעירה, שיום אחד יכול להחליף את הכימיקלים שהוסיפו יצרני ריהוט, אלקטרוניקה ומוצרי צריכה אחרים.
מעכבי בעירה סינטטיים מסורתיים רבים נחשבים לבעייתיים מאוד בגלל שהם קשורים לבעיות בריאותיות כמו הפרעה בבלוטת התריס וסרטן. מעכבי בעירה הדולפים מהאשפה במזבלות יכולים להישאר בסביבה במשך זמן רב.
המדענים טרם ביצעו בדיקות רעילות על המעכבים החדשים מבוססי הצמחים. אבל "באופן כללי, דברים שמקורם בצמחים הם הרבה פחות רעילים … הם בדרך כלל גם מתכלים", אומר בוב האוול, כימאי ומדען פולימרים אורגניים מאוניברסיטת מרכז מישיגן.
צוותו של האוול הציג את העבודה ב-26 באוגוסט בסן דייגו בפגישה הלאומית של החברה הכימית האמריקאית.
חומרי הגלם למעכבי הבעירה האלה על בסיס צמחי היו חומצה גלית, נמצאת באגוזים ועלי תה, וחומר בכוסמת הנקרא חומצה 3,5-דיהידרוקסית בנזואית. הטיפול בתרכובות אלו בחומר כימי הנקרא זרחן כלוריד המיר אותן לכימיקלים מעכבי בעירה בשם אסטרוס זרחן. מכיוון שמרכיבים מבוססי צמחים אלה נפוצים ותהליך הטיפול הכימי הוא פשוט, קל יחסית לייצר מעכבי בעירה אלה בקנה מידה גדול, טוען האוול.
האוול ועמיתיו בדקו את מעכבי הבעירה על שרף ששימש לייצור אלקטרוניקה, מכוניות ומטוסים. בהשוואה לשבבים של שרף טהור, לקח לשרף שהיה מלופף עם מעכבי הבעירה זמן רב יותר לעלות באש. "וזה לא נשרף זמן רב, ברגע שמתחילים לתת לזה לעבוד", אומר האוול. שבבים מטופלים נמחקו תוך פחות מעשר שניות, ואילו שבבים לא מטופלים התלקחו עד שלא נשאר שרף. הניסויים לא השוו בין מעכבי בעירה על בסיס צמחי לבין חומרים מסורתיים עמידים באש.
החוקרים מדדו גם את כמות החמצן הסביבתית הנדרשת כדי לשמור על שריפת השרף. "ככל שמספר זה גבוה יותר, כך מעכב בעירה עובד טוב יותר," אומר האוול. בתאים מלאי גז, שרף לא מטופל שרף רק 19 אחוזי חמצן, ואילו שרף מטופל לא נשרף ללא 33 אחוזי חמצן לפחות.